אזור פארק המדרון ביפו מגלם רובד היסטורי-תרבותי מורכב של חיבור, ניתוק והסתרה בין שכונות עג'מי וג'בליה לבין הים, החל מקשר יומיומי פעיל עד 1948 ועד מחיקת קו החוף והיווצרות “הר הזבל”. המרחב משקף תהליכים חברתיים של עקירה,נכון הזנחה וג’נטריפיקציה, כאשר שכבות הקרקע מסתירות טראומה קולקטיבית וזיכרון קהילתי שנדחקו לשוליים בתוך פארק מטופח אך מנותק. הפרויקט מציע קריאה מחודשת של האתר כמרחב פעולה (praxis) החושף את קו החוף ההיסטורי, מאחה את הקשר בין קהילה לים ומתרגם את המורשת המקומית לעשייה תרבותית וחברתית עכשווית
